עיד אבו עליון נ' חמו שי עבודות בנייה ופיתוח בע"מ ואח'

החלטה

לפני בקשה לביטול פסק דין שניתן ביום 22/5/12 (להלן:"פסק הדין") בהעדר כתב הגנה מטעם הנתבעת 1.

העובדות

עניינה של התובענה בנזקי גוף שנגרמו לתובע ביום 28/8/07 במהלך עבודתו על מנוף וכתוצאה מכך נפגע ברגלו הימנית.

הנתבעת 1 לא הגישה כתב הגנה ומשכך ביום 17/5/12 הגיש התובע בקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה.

במסגרת פסק הדין חויבה הנתבעת לשלם לתובע סך של 990,599 ₪, הוצאות משפט בסך 600 ₪ וכן שכ"ט עו"ד בסך 165,900 ₪.

ביום 2/7/12 הגישה הנתבעת, בעצמה, בקשה לביטול פסק הדין, אותה ביקשה לתקן באמצעות בקשה מיום 9/7/12, לאחר שהבקשה הראשונית הוגשה ללא ייצוג משפטי.

בבקשה מיום 9/7/12 עותרת הנתבעת 1 לבטל את פסק הדין, שכן לטענתה, כתב התביעה לא הומצא לה מעולם והנתבעת או מי מטעמה לא ידעו על קיום התובענה.

כן טענה הנתבעת כי התאונה לא אירעה ברשלנות הנתבעת וכי הסכומים שנפסקו בפסק הדין הינם מופרזים ומופרכים ולפיכך יש לבטל את פסק הדין.

התובע התנגד לביטול פסק הדין והעלה מספר טענות מנגד, כדלקמן:

א. כתב התביעה נשלח לנתבעת, אך היא סירבה לקבל את התביעה ולחתום על קבלת כתב התביעה.

ב. התובע כי הוא היה בקשר עם מנהל הנתבעת, חמו שי, אשר ידע על קיומה של התביעה ולמרות זאת התחמק מלקבל את המסמכים.

ג. התובע המציא את התביעה וההזמנה לדין לנתבעת במסירה אישית ביום 13/3/12.

ד. לא מתקיימות העילות האפשריות לביטול פסק הדין האחת, מחמת הצדק והשנייה מכוח שיקול דעתו של בית המשפט.

דיון

ניתן לבטל פסק דין שניתן במעמד צד אחד בשתי עילות: ביטול מתוך חובת הצדק וביטול מכוח שיקול-דעתו של בית המשפט. מקום בו נתן בית המשפט פסק דין בהעדר הגנה כשהתובענה לא הומצאה כדין לידי המבקש, קמה לו עילת ביטול מתוך חובת הצדק. הפגם שנפל בהליך, בשל מתן ההחלטה במעמד צד אחד, מהווה עילה מספקת לביטול ההחלטה ובית המשפט אינו שוקל אם ההחלטה שניתנה הינה נכונה, לגופו של עניין.

לעומת זאת, מקום שבית המשפט מתבקש לבטל פסק דין שניתן במעמד צד אחד, כשהמבקש זומן לדין ולא נפל פגם בהמצאה, דבר הביטול נתון שיקול דעת בית המשפט. בבואו להפעיל את שיקול-דעתו, יבדוק בית המשפט האם יש בפי המבקש טעם להצדקת אי הגשת כתב ההגנה, והאם הביטול עשוי להצמיח לו תועלת, היינו האם יש בפי המבקש עילה הגנה בפני התובענה (ראה: ע"א 5000/92 בן ציון נ' גורני, פורסם במאגרים המשפטיים).

בענייננו, טוענת הנתבעת כי לא ידעה על קיומה של התובענה. יחד עם זאת, התובע צרף לתגובתו לבקשה אישורי מסירה, האחד מיום 20/1/09 ממנו עולה כי כתב התביעה לא הומצא לנתבעת מהסיבה "העתיק מקום מגוריו למען לא ידוע". השני, בו לא צוין תאריך, ממנו עולה כי דבר הדואר חזר מהסיבה "לא נדרש". בשני אישורי המסירה נרשם בשם הנמען "חמו שי עבודות בנייה ופיתוח בע"מ" ובמען נרשם "יצחק מודעי 21 באר שבע 84701".

כן צרף התובע לתגובתו אישור מסירה שלישי, מיום 13/3/12, בו נמחקה בקו הכתובת הנ"ל ונרשם בכתב יד "החורשה 68 עומר" וצוין כי דבר הדואר נמסר למורשה של הנמען אשר סרב לחתום. בגין אישור מסירה זה הוגש "תצהיר מוסר".

מאישורי המסירה ניתן ללמוד כי כתב התביעה נשלח פעמיים לכתובת לגביה צוין באחת כי אינה כתובתה ובשניה, צוין כי דבר הדואר לא נדרש ולפיכך לא ברור מי מהאישורים רלבנטי ואילו בפעם השלישית בוצעה מסירה לכתובת הנתבעת, כפי שצוין בתצהיר מטעם הנתבעת שצורף לבקשה.